הסיפור של הדס

"או שתהיי זונה שלי בבית, או שאזרוק אותך ותהיי זונה ברחוב".


שנים רבות חייתי, חיים דו-קוטביים, אם אפשר לקרוא לזה חיים.
בלילות הנשמה לא גרה אצלי.
בימים, הייתי קמה, מתארגנת, מחייכת כדי להסתיר כאב, אף אחד לא הבחין מה עברתי אמש, כמה שעות לאחור.
אני מתה וקמה לתחייה, כל יום מחדש.
אני הבנתי שכדי שיהיו לי ולילדים שלי, חיים שקטים,
אני צריכה להתנהג כפי שהוא רוצה,
גם המחיר של ניתוק הנשמה מהגוף.
גם במחיר של למסור את גופי ונשמתי לשטן.
"שלום בית", היה על הכתפיים שלי, וע כל תא מגופי.
"תגמור כבר, ותן לי ללכת לישון".
פחדתי להירדם לפניו. זה היה משנה לו, מה מצבי באותם רגעים, הוא פשוט "לקח" מה שהוא רוצה.
זעקתי מבפנים, שמעות שקטות, אף אחד לא רואה, אף אחד לא שומע.
תפקדתי בתפקוד מלא, הייתי שחקנית על במת החיים לפי רצונו, בכל יום מוכרת את ההצגה והשקר
שהוא רצה להציג מול העולם, אמא, רעייה ואשת מקצוע על אף החלל והחשיכה שבתוכי.
התהלכתי בעולם כאדם עם דיסוננס מאד גדול בנפש,
כלפי חוץ, את אדם חזק, מתמודד, "שמח", מאושר ורגוע …
ובפנים, התחושה היא שכל העוצמות שהעולם רואה בך,
לא קיימות באמת … את למעשה אדם חלש, תלוי, חלש ופגיע שלא מסוגל לעמוד מול האמת,
ולהקיא אותה החוצה.

הדס,(שם בדוי), סיפרה לי את אחד הסיפורים הכי הזויים, קיצוניים, מזעזעים שיכולתי לשמוע בחיי, על מה שמתרחש במערכת זוגית, שעל פניו נראית כלפי חוץ כמושלמת,
אך מה שמתחת לסדינים, מראה דבר קשה מאד לקריאה. ראו הוזהרתם!

בחרתי להעלות את הסיפור של הדס, על מנת להמחיש את הקיצוניות שבדבר, ואולי לספק כלי להתעוררות אצל נשים נוספות שחוות זוגיות פוגענית, בזמן שאני כותב, ושאפילו לא מעיזות לספר על כך לחברה הכי טובה שלהן.

והסיבה שנשים רבות עם סיפור כל-כך מצמרר כמו של הדס, לא מספרות אפילו לאדם הכי קרוב אליהן, היא שהן יודעות שללא הוכחות ועובדות פורנזיות, אף אחד לא יאמין להן.
מכיוון שהבורות על מערכות יחסים עם בן/בת זוג נרקיסיסטים חוגגת ומעט אנשים באמת יכולים להבין, להכיל או לעקל את התופעה ההתנהגותית הזו של זאב בתחפושת כבש.
של לספר סיפור כל-כך מזעזע על אדם כל-כך "נחמד".

"האנשים הכי מסוכנים, הם הכי נחמדים".

הדס וערן, (שם בדוי), הם זוג "מושלם".
ערן, בעל מעמד ציבורי, ויש לו עסק מצליח שמביא הכנסה גבוהה מהממוצע כזו שמאפשר להדוניס, (הנהנתן), הנ"ל לקבל שליטה מוחלטת על חייה של הדס, ולאפשר לה לא לעבוד ולהיות פנויה לצרכי המשפחה וכמובן, דגש לאינטרסים ולצרכים שלו עצמו.
אילו, מישהו מבני המשפחה הקרובים היה כותב עליהם במקומי נדמה שהיה כותב כך…
ממש בדומה לסיפורים ששמענו על בעלה של דיאנה רז ז"ל, או הסיפור של שירה איסקוב
כולם אמרו, "הבחור הוא קסם מהלך, חביב, מצחיק, כובש, אי אפשר להאמין שאדם כזה יעשה דבר כזה". "הוא לא יכול להרוג זבוב".

הדס מספרת על מצבים חוזרים בהם אמרה לבעלה, שאינה רוצה כרגע לקיים יחסי מין, וזה, מתעלם מרצונה תוך שמשתמש באמצעים מניפולטיביים כדי לבצע את "זממו".
כך הדס מתארת את הטקטיקה, אסטרטגיה של בעלה. הוא היה מתחיל ב"שוטר הטוב"
אני אוהב אותך, את כל-כך סקסית שאני לא עומד בזה, איך אפשר אני מרגיש כאבים בכל הגוף.
לא משנה באיזה תירוץ השתמשה, כאב ראש, בטן, עייפות לכל אחד מאלה היה לו פתרון של קחי כדור תוך עשר דקות יעבור, עייפה? לכי תשטפי את הפנים, הצורך הפיזי שלו עלה אף על האגו שלו, כך שהיה מתחנן – מאמי בבקשה, רק כמה דקות ואצלו תמיד המצב נואש,
כי היא בעצם, סוג של מכונה שצריכה למלא את הצרכים הבלתי נשלטים שלו ואז הוא היה אומר, אז לפחות רק אני, תעשי.. 2 דקות טוב? פליזזז, מתחנן…בוכה…שוב מתחנן.. פליזזז פליזזזזזז…

ואלו הפכו כבר אצלה כאוטומט ובכל פעם נכנעה ונתנה לו את מבוקשו כאשר הוא ניצל את חולשתה להיות במצב של מריבה יחד עם החשש שלה שאם "זה" לא יקבל את מבוקשו, זה יסכן את מקומה ואת יציבותם של ילדיה.
במקרים בודדים ש"השוטר הטוב" לא הצליח להשיג את מבוקשו, המתוק שלנו הפך את פרצופו הנעים והמתחנן לשוטר הרע והחל במניפולציות רגשיות, כלכליות ואף הטלת מורא שכל מבוקשו הוא "רק" שני דברים:
אוכל וסקס. בכל עת שירצה ולא משנה מהו רצונך.
למעשה, הנרקיסיסט הסמוי שלנו מצהיר, שמעצם הבחירה שלך להיות אשתו, להביא אתו ילדים ולחלוק חיים משותפים, מבחינתו, אלו מספיקים כדי להעניק לו את הזכות לפגוע, לבעול ולהשפיל אותך כל עת שירצה. ומאחר שהנ"ל מחובר ליסוד הבהמי בכך ששני אברים בגופו תמיד צריכים להתמלא הקיבה ואיבר המין שלו, מוכיח את הטענה להפרעה התנהגותית נרקיסיסטית אשר מציגה אדם מרוחק מאנושיות בכלל ומנותק רגשית לחלוטין מצורכי האדם אתו הוא חי.
מצהיר כל יום ובסופשים את אותה כמות שבועית, ובתמורה להם, ייתן לה את הכל כולל בעל מושלם.
גם פה היא נכנעה.
כשאני אומר נכנעה, תשבו טוב, לפני מה שאני הולך לתאר לכם, היא נכנעה ומסרה את גובה ונפשה למען ביטחונה שלה עצמה ולביטחון ילדיה כי אלה מאוימים כל עוד הדס לא תספק את צרכיו.
תראו, כולנו שמענו על מקרי אונס קשים ואני לא ממעיט בכל סיפור לגופו.
אבל, מרבית הנשים שחוו אונס, מספרות על מקרים שכולנו מכירים בו הן נאנסו באכזריות באיזו סמטה חשוכה, וזה קרה פעם אחת או כמה פעמים במקרים מסוימים.

אך זה לא הסיפור של הדס.
מעל עשור, העולם רואה זוג מושלם, ילדים יפים, חיי חברה, תמונות בפייסבוק ובשאר רשתות על משפחה מהממת ועל כך יעידו החברים, בני משפחה ואף קולגות לעבודה
אך מה שמסתתר מתחת לפני השטח הוא סוד שהדס שמרה לעצמה, שנים רבות, מתוך פחד ורצון לחיות ולשמר את הביטחון הכלכלי וחיים לילדיה.
בקשתי מ הדס לתאר לי כיצד נראים חייה לאחר שדלת חדר השינה ננעלת,
והדברים שתיארה נשמעים כאילו פרק מסרט אימה של צ'אקי הבובה, שלכאורה נראית בובה תמימה, אך כזו שחושפת את פניה וכוונותיה השטניות רק לקורבן שלה.
בנקודת הזמן שבה ל הדס יש כבר שני ילדים, היא מתארת שערן דרש סקס בתדירות של פעמיים ביום ובשישי שבת דרש באינוס, מניפולציות וכוח, שזה יתקיים בממוצע בין 6 ל-7 פעמים.

במיוחד כשיודע לכל שהחשק המיני של אישה לאחר שמביאה ילדים יורד למינימום בתקופת גידול הילדים.
לפעמים כשאנחנו סוף סוף משתפים את סיפור השלדים שלנו בארון למישהו, משהו מתפרץ לתודעה, למודעות ולהבנת המציאות הטראומטית, ולפתע אותה מניפולציה עליה עשה ערן,
"ככה זה בכל מערכת נישואין" ומתגובת התדהמה שלי לדבריה, משהו אצל הדס התפוצץ.
שאלתי איך דבר כזה יכול לקרות?
הדס השיבה בסוג של נונשלטיות בלתי מוסברת בזמנו, אך ההסבר שלי לאחר שחקרתי את הנושא לעומק, הוא שהיא הייתה תחת סינדרום שטוקהולם ותחת "גזלייטינג" .

סינדרום שטוקהולם – קרבה רגשית בשבי היא תופעה פסיכולוגית שבה אדם מוחזק בכפייה ומפתח אמפתיה והזדהות נפשית עם האידיאולוגיה והמעשים של אותו אדם שמחזיק בו.

'גזלייטינג' – דפוס התנהגות של התעללות נפשית המאפיינת מערכות יחסים פוגעניות. מדובר בטקטיקה בה אדם (בן זוג, הורה) או ישות (כמו קבוצה, או ארגון) מפעיל מניפולציה פסיכולוגית בוטה על אדם אחר, שתכליתה לערער אותו ולפקפק בעצמו, במציאות שלו, בזהותו ובערכיו.

גזלייטנג מוליכה את הקורבן שולל וגורם לו להטיל ספק של ממש בבוחן המציאות וביכולת השיפוט שלו/ה, תוך קבלה של מניעיו ומעשיו של הגזלייטר, ששופך עוד ועוד שמן ומחזק את הספק למתרחש בחייו.

הדס השיבה לשאלה ששאלתי, "איך זה יכול להיות"?
"אני אסביר לך":
שישי בבוקר מפזרים את הילדים למסגרות, חוזרים ו…
שישי ארוחת צהרים משכיבים את הילדים לשנת צהרים, נכנסים לחדר ו…
שישי לפני שהולכים להורים שלו או להורים שלי, נכנסים לחדר .. ו..
אם חלילה זה לא קרה לפני ארוחת ערב אז, יוצאים לסרט או מסעדה או מועדון ואז זה קורה במכונית, או בשירותים של אותו מקום.
שישי בלילה … תחנונים, רק אני … לא חייב חדירה.. אולי רק תפנקי אותי …
שבת בבוקר, "יום יפה" … לפני שהילדים מתעוררים …
שבת בצהריים לאחר שחוזרים מטיול משפחתי …
שבת בערב או בלילה, לא משנה אם זה להעיר אותי מתוך שינה, לא משנה אם כואבת הבטן או הראש, "חיים שלי אופטלגין ותוך 10 דקות את יכולה לתת עבודה".
בהרבה מהמקרים לא ניתן היה להשביע את המפלצת, ולאחר שסוף סוף יסתיים לו עוד אקט, "מאמי, אני רוצה עוד".

וכשהסיוט הזה נראה כאילו נגמר, כל תנועה שלי בבית, הייתה נראית כאילו מצלמות מסתובבות אחרי,
"לאן את הולכת"? "לעשות פיפי".
"עם מי דיברת בטלפון"? "עם חברה". "עם אימא".
"אני לא מבין, דווקא בזמן הזוגי שלנו את מעדיפה לדבר עם חברה, או לקרוא ספר?
היה לך את כל היום".

כך מתארת הדס את חייה, את האונס היומימי שנמשך מעל עשור,
ימי שישי ושבת הארורים, שלא לדבר על חגים וחופשות בארץ או בחו"ל, בהם נאנסה באכזריות סמויה, ובלתי ניתנת להסבר או הוכחה לעולם בני האדם שיושבים שם ושופטים כשאין להם שמץ של מושג שהייצור המתוק הזה, רוצח גוף, נפש ונשמה עדינה של אישה שחיה תחת מצור, חיה בעולם של שקר טהור של ניצול, פגיעה, אונס וטרור מכוער, ומיד כשהקורבן יצא מהחדר, הוא ידאג להציג סיפור של זוגיות לתפארת, משפחה מדהימה כשאין אדם ביקום שלעולם יוכל להעיד אחרת.

עוד מספרת, שהיה "קוטף" אותה, באמצע ישיבה עם חברים, בחופשה כזו או אחרת, כדי לקבל את מנת "הסמים", מנת השעה, ולחזור בחזרה כאילו דבר לא קרה.

ימי חול היו בתדירות של כפעמיים ביום.
אם היינו עושים חשבון מהיר ופשוט על התדירות שהאישה הזו חוות טרור, שליטה ואונס, ניתן היה לומר שמה שנעשה שם במשך עשור עלול היה להספיק לזוג נורמטיבי לדורי דורות.
הכמויות והמספרים פשוט מפחידים בהכפלת מספר הפעמים לכל 365 ימים על מעל 10 שנים.


ראוי לציין, לא מדובר בחודש, שנה או כמה שנים של אהבה סוחפת ורומנטית של זוג מאוהב בתחילתו של קשר סוער, אלא על מערכת זוגית חולנית של נרקיסיסט סמוי, סוציופת, פסיכופט ונימפומן קר לב, שפועל כבר מעל עשור, באיומים על חייה וילדיה, דרך מניפולציות וטרור אישי, כלכלי והתנהגותי.
מתוך ידיעה ברורה וצלולה של ערן, שאף אדם בגלקסיה יוכל להאמין לסיפור של הדס, נוכח הדמות המקסימה, הנחמדה, מצחיקה וכובשת, אותה הוא דואג לטפח 24/7 תחת אסטרטגיה מתוחכמת, זדונית וקרה.

התיאורים לסטיות הקשות של ערן על הדס, לא יקבלו פה מקום ויישארו בצל דמיונכם, אפילו ל'אקדח לרקה' יש גבול, למה שאפשר לשמוע או לכתוב פה.
הדס מסבירה את ההתנהגות שלו מעבר לאדם מכור לסקס, שליטה, סטיות והשפלה, גרגרן ללא הרף, גם כאדם שמסמן טריטוריה כאחת החיות בטבע, שהיצר הבהמי משתלט על האנושיות, על ההומניות, והשמירה שלו אותה "שבעה" שלא תרצה להסתכל או להמשך לגברים אחרים.

ברור לכל, שכך לא מתנהלים יחסי זוגיות תקינים, בלשון המעטה, ועם זאת מטעמי כבוד וצנעת הפרט איני מעלה כאן שיחות שאני מנהל עם גברים ונשים, יחד ובנפרד שכל מה שהם מבקשים בשפה פשוטה הוא הבנה בכל הקשור ומתפרש לשני המינים בסוגיית המגע. מסתבר שכל עוד שני בני הזוג מתואמים בערכים וברצונות שלהם ועניין המגע מהווה, רצון הדדי – אין פה בעיה.
הבעיות צצות כאשר יש חוסר התאמה בהבנה ההדדית, הפיזיולוגית, ברצון ובתדירות.
אנחנו לא מספקים צרכים של אף אדם בשביל לגרום לו להרגיש טוב על חשבון הגוף והנשמה שלנו לכן זה נקרא לעשות אהבה ולא לספק אהבה.

זוגות רבים לא באמת יודעים לעשות אהבה מכיוון שהם משתמשים אחד בשני כמו בנייר טואלט שנזרק לאחר שימוש, (סליחה ומחילה). אושר לא יכול לגור בגוף אם אני משתמש באישה לצורך הסיפוק המיני שלי ללא התכנסות שלי לתוך נשמתי ונשמתה הרי שמדובר בשימוש למען בשרים ולא על חיבור שנובע מקיום יחסי אהבה
אדם מנותק מנשמתו בשל חוסר התעוררות והקשבה עמוקה לצורך האמיתי שלו. להקשיב לגוף להקשיב לנשמה.
אדם צריך ללמוד לחבק את עצמו הרבה לפני שהוא נותן ומקבל חיבוק מבחוץ, רק אז הוא יודע לשים את הגבולות ולכבד את עצמו ומתוך כך לומד הוא לכבד את האחר.

כל מגע שאינו בחיבור, אשר בא לספק רק את הצורך של האחר בלבד, וללא סנכרון ותהודה מלאה של הנשמה יוצר אצלנו ריחוק ועיוות של המציאות של הסיפור הפנימי שלנו. ככל שהתודעה שלנו בהירה ומדויקת אנחנו הופכים רגישים יותר למגע. אנחנו לא נאפשר ולא נסכים שייגעו בנו, שיכפו עלינו, שיישבו אותנו, ינצלו אותנו שישתמשו בנו
וכמובן שלא נכון ואף אסור בתכלית האיסור, להשתמש באחרים לטובת הצרכים שלנו – זה נגד הטבע. זה נגד כל דבר שהוא נכון לקיום כל סוג של מערכת יחסים.

אחד האמצעים בו השתמש ערן כדי להניע את הדס להיכנע לשלטון האימה שלו
נקרא – טרור רגשי או אלימות רגשית.
כמו כל סוגי האלימות, דרכה הוא השיג שליטה בקורבן, הפחדה כמו:
"את אפס", "את כלום בלעדי", "ממחר אני מפסיק לעבוד, זורק אתכם לרחוב, תאכלו מהפחים", "או שתתני לי כמה שאני רוצה, או שאני עושה לי משפחה חדשה בחו"ל",
"אם תעזי לעזוב אותי, אזרוק אותך מגג גבוה, או שאפגע בילדים", "לידיעתך יש דבר שנקרא פגע וברח", "אני אוכל את הגוף שלך ואזרוק לטוחן אשפה", "בואי לחדר מבטיח להפסיק להציק לילדים", "תעשי מה אני אומר לך זה הכי טוב בשבילך".

"החדר" היה חדר כזה שלא יכולתי להישמע, ואם הילדים שאלו מה קורה היה משיב אבא ואמא משחקים.
בקשתי שיפסיק, התחננתי, בכיתי, צרחתי, הוא היה בשלו,
הוא היה חווה סיפוק מלראות אותי סובלת, ומגיע לסיפוקו, כשהייתי תחת חניקה עם כרית
הייתי משתגעת ומדחיקה עד לרמה שזה חלום, זה לא קורה ברמת המציאות, חוויתי ניתוק מוחי מהגוף, דיברתי עם אלוהים, כשהיד שלו החזיקה בשיער שלי …

"אבל מאמי, למה את בוכה כיף לנו, את החיים שלי, תראי איזה כיף היה לנו"
יוצא לילדים, חמוד, מחויך ..
"ילדים, מה באלכם לעשות"?
"תתקשרי לחברים או משפחה נלך לעשות כיף משפחתי ביחד"…


בכל מה שקשור במגע, השאלה העיקרית שיש לשאול היא –
מה אני מרגיש כשאני מחבק או שהוא מחבק אותי?
מה ההרגשה מהו הרגש שעולה עת אני מנשק או מנשקים אותי?
אילו סוגי מגע אני רוצה לתת ואילו אני רוצה ומוכן לקבל?
האם אני מעוניין שהמגע יישאר תמים? האם אני רוצה לתת ולקבל יותר?
מהי ההרגשה עת אני עושה אהבה, סקס? מה הלב מרגיש? מה מרגישה הנשמה?

הנשמה מחפשת שותף.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *