חכם אחד טייל עם תלמידו הצעיר, כשמרחוק הבחינו במקום דל ועלוב. כשהגיעו, הבחינו היטב בעוניו של המקום ותושביו. בבית הישן וההרוס התגוררו זוג הורים ושלושת ילדיהם, כולם יחפים ולבושים בבגדים קרועים ומלוכלכים.
ניגש החכם לאב המשפחה ושאל אותו: "בסביבה זו אין מקורות עבודה וגם לא מרכזי מסחר, כיצד אתה ומשפחתך מצליחים לשרוד?"
והאיש השיב: "אכן הרגשתי קשה, אך יש לנו פרה קטנה. היא מניבה כמה ליטר חלב ביום. חלק מהתוצר אנו מחליפים עבור מזונות מסוימים בעיר הסמוכה, בחלק השני אנו מכינים יוגורט, גבינה וכד' לעצמנו וכך אנו שורדים."
החכם הודה לו על המידע, בירך לשלום והלך. באמצע הדרך פנה החכם לתלמידו וצווה עליו: "מצא את הפרה הקטנה, קח אותה לקצה ההר ודחף אותה לתהום".
התלמיד המבועת התנגד למורו וניסה להניעו מבקשתו, הרי הפרה הקטנה הייתה אמצעי המחייה היחיד של אותה משפחה. אבל החכם המשיך בשלו. התלמיד הנרגז ביצע את פקודת מורו. הוא מצא את הפרה הקטנה, הוביל אותה עד לקצה ההר ודחף אותה לתהום".
כעבור מספר שנים, מלא רגשי חרטה, החליט הצעיר לעזוב את מורו ולחזור לאותו מקום כדי להתוודות בפני המשפחה על מעשיו ולעזור להם. כשהגיע למקום ראה שהסביבה השתנתה, העצים פרחו, הבית חודש והילדים שחקו בחצר. הצעיר ניגש לאב המשפחה ושאל אותו: "כיצד הצלחת לשפר את המקום ולשנות את חייך וחיי משפחתך?"
והאיש השיב בשמחה והתלהבות:
"פעם הייתה לנו פרה קטנה שנפלה לתהום ומתה, מאותו רגע היינו חייבים לעשות דברים אחרת ולפתח מיומנויות חדשות שקודם לא ידענו שאנו מסוגלים להן.
כך הצלחנו להגיע להישגים שהנך רואה".
רוב בני האדם מעדיפים להישאר באזור הנוחות שלהם, במוכר והידוע. הרבה מאוד אנשים חוששים משינוי, מצמיחה. לרובנו יש "פרה קטנה" שמשרתת אותנו ונדמה שאנחנו תלויים בה כאשר למעשה היא הגבול וה"כלא" שמונע מאתנו לפרוץ קדימה
לעבר הרמה הבאה של החיים שלנו.
שאלה חשובה: מהי "הפרה הקטנה" בחיים שלכם?